על ארבעה טעמים עיקריים דברה האנושות עד כה: מר, מלוח, חמוץ ו…מתוק (יש עוד שניים אבל נניח אותם בצד). אפשר להגיד כי האחרון, המתוק, הוא הטעם הפופולארי ביותר בכל הגילאים. שמעתם פעם מישהו אומר בא לי משהו חמוץ? איי רסט מיי קייס. חשבתם פעם מדוע דווקא המתוק הוא הפופולארי מכולם? ומה זה אומר שהוא המועדף מבין כולם? או איך זה משפיע על האנושות? והאם יש לכך סיבה? שאלות קשות.
בניסיון לענות על השאלות האלה, אראה כיצד הכלכלה או ליתר דיוק האינטרס הכלכלי משפיע ומעצב תודעה ותרבות, אך בעיקר משפיע על הצריכה, שלה קשר ישיר לאינטרס הכלכלי.
גילוי נאות: אני נמנע מסוכר ותחליפיו.
ההיבט המדעי (בקטנה)
הסוכר הוא שם כולל לקבוצת פחמימות פשוטות המאופיינת בטעם המתוק. הסוכר יכול להופיע כחד-סוכר (גלוקוז, פרוקטוז ועוד) או כדו-סוכר (סוכרוז, מלטוז ועוד). פחמימות פשוטות הן חיוניות להפקת אנרגיה של התא ביצורים חיים, החל בצמחים וכלה באדם. פירוק הסוכר על ידי התא הוא זה שמשחרר את האנרגיה החיונית לתהליכים שונים ומגוונים.
הנה, כך נראה גלוקוז, אחד הסוכרים הנפוצים ביותר בעולם כולו:
סוכר הוא כאמור טבעי ונמצא בכל פחמימה בטבע. אולם, על אף היותו זמין כל כך הוא מופק גם באמצעים תעשייתים ומפרנס תעשייה גדולה בכל העולם. לסוכר יש שמות רבים, תחליפים רבים ואין-ספור מחקרים, מאמרים ודעות בנוגע לטיבו ובאשר לתחליפיו.
ההיבט הכלכלי
מה הקשר בין סוכר לכלכלה? מסתבר שיש קשר. נקח לדוגמא את הכלכלה המערבית הגדולה מכולן. בארה"ב אדם ממוצע צורך כ-142 גר' של סוכר ביום (לשם השוואה בישראל כ-170 גר'). את הביקוש הגדול הזה צריך לספק (ובדרך גם להרוויח).
היצרנית המובילה בעולם של סוכר היא ברזיל דווקא, שאחראית על כ-25% מהתוצרת העולמית. ארה"ב מובילה דווקא בייצור התירס ומוצריו. קראו למשל על "חגורת התירס" באמריקה. איך זה קשור בדיוק? התשובה נעוצה בסירופ התירס.
הטעם הפופלארי בעולם המערבי הוא כאמור הטעם המתוק. טעם זה מושג בעיקר באמצעות הסוכר, באופן טבעי או סינתטי. יחד עם זאת, אחד התחליפים השכיחים לסוכר הוא סירופ התירס. סירופ זה מיוצר בתהליך הפקת התירס, הוא ממתיק מעודן ביחס לסוכר, והודות לסובסידיות ממשלתיות, עלותו הסופית נמוכה מזו של הסוכר המסורתי.
והנה מתגלה לו הקשר הכלכלי. תעשיית התירס, אחת הגדולות באמריקה ויעד ייצוא מרכזי, מייצרת גם סירופ תירס. מה זה אומר? שאם נצרוך הרבה סירופ תירס וכפועל יוצא גם מזון בטעם מתוק נתמוך באמריקה התאגידית ובכלכלתה.
שם טמון האינטרס הכלכלי בצריכת הסוכר ותחליפיו. זוהי ה"כלכלה המתוקה", ועוד תזכורת להשפעה של הלוביזם כפי שכבר כתבתי עליו.
ההיבט התזונתי
גוף האדם, אם כן, צריך סוכר. יחד עם זאת, הכמות הנדרשת לטובת הפקת אנרגיה היא קטנה ומקורה באכילת מזונות טבעיים. כלומר, אין צורך בתוספת סוכר ותחליפיו לתפריט היומי הממוצע. לפי ארגון הבריאות העולמי, הצריכה המקסימלית המומלצת לאדם ביום של סוכר כתוסף למזון היא של 6 כפיות (24 גר'). כמה זה באמת? קיט-קאט אחד שווה לכ-20 גר' סוכר. הבנתם את העניין? מספיק קיט-קאט אחד וגמרנו.
בשנים האחרונות עולים קולות בעולם האקדמי והלא-אקדמי בדבר הרעילות של הסוכר, ההשפעות המזיקות מרחיקות הלכת שלו (לב, כלי דם, סרטן), הקשר להשמנה ועוד. אולם, מעניין במיוחד האפקט הממכר המיוחס לסוכר.
לפי הדעות הרווחת כיום, צריכת יתר של סוכר מלווה בהפרשת דופמין במוח, ולאחר מכן הפרשה של אינסולין על ידי הלבלב על מנת להוריד את כמות הסוכר שבדם. אז מגיעה "נפילת הסוכר" המוכרת לכולנו ואיתה הרעב לפחמימות ("קרייבינג") ולתחושה הממריצה והנעימה (דופמין) המלווה בצריכה של סוכרים. זהו בקיצור נמרץ מעגל ההתמכרות:
הקשר בין השניים מתהדק
צריכת סוכר מגבירה את צריכת הסוכר (ע"ב האפקט הממכר של הסוכר), ולכן גם מגבירה צריכה של מזונות עתירים בסוכר. כאן משתלב ההיבט המדעי-תזונתי עם האינטרס הכלכלי.
ב-2014 יצא הסרט דוקומנטרי FED UP שזכה לפרסום ועורר תגובות רבות ברחבי ארה"ב. הסרט מצביע על הקשר בין תעשיית התירס בארה"ב לבין תוספת הסוכר הגבוהה למזון. בנוסף, נטען כי המאבק במגיפת ההשמנה הוסט כנגד השומן ולא כנגד הסוכר מטעמים כלכליים-תאגידיים.
האינטרס הכלכלי הכריע. השומן הורד מהמדפים, הסוכר עלה ומה יצא? חיזוק התאגידים ותעשיית התירס, התמכרות האוכלוסייה והגברת הצריכה, ובעיקר כישלון בהתמודדות עם מגיפת ההשמנה ובתחלואה הקשורה בה.
סיכום
סוכר הוא חיוני וטבעי, אולם הוא מוסף כמעט לכך מזון בעולם המערבי המתועש ונראה שיש לכך סיבה. האפקט הממכר של הסוכר מייצר תלות במוצרים התעשייתים העמוסים בסוכר, מה שמעלה את הכנסות החברות והתאגידים.
מה זה אומר על העולם שבו אנו חיים? צריך להבין בכלכלה. לחפש את האינטרס הכלכלי. לחשוב טוב ולהסתכל פנימה. בעיקר לקחת אחריות.
