אחרי שני עשורים של יזמות, השקעות הון סיכון, הובלת חממה טכנולוגית וכתיבת ספר, לירון רוז בוחר להפנות את האנרגיה לתקשורת עצמאית, לעשייה ציבורית ולשיחה פתוחה על שייכות, זהות וחוסן ישראלי. בין AI שמשנה את שוק העבודה, לאי-שוויון כלכלי שמאיים על המרקם החברתי – זה הזמן לא רק לנתח את המציאות, אלא גם לקחת בה חלק.
אי שם, רגע לפני שהעולם התהפך עלינו והקורונה פרצה לחיינו, ישבתי עם לירון רוז לראיון אינטימי. היום, חמש שנים אחרי, אני חושב שזהו זמן מצוין לראיון נוסף, בכל זאת, קרו עוד כמה דברים בדרך. כשחזרתי וקראתי את מה שנכתב אז, הופתעתי לגלות שכמה תחזיות שציין לירון, התממשו. תחילה, הופתעתי, ואחרי כן, חשבתי לעצמי – הרי מדובר ביזם ומשקיע מצליח. לכל הפחות חלק מן התחזיות שלו חייבות להתממש. לא ככה?
אם אז התמקדנו בדרך היזמית ובחופש או חירות כלכלית (והגישה המתאימה להשקעות בהקשר זה) השיחה הזו היא רחבה יותר. במבט מהיר נראה שאלו חמש שנים לא נתפסות – קורונה, חוסר יציבות פוליטית, הפיכה משפטית, קרע בעם, המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. גם העולם לא רווה נחת עם מתיחות גיאופוליטית גואה, מהפכה טכנולוגית של הבינה המלאכותית ועוד.
מי שלא מכיר, הקשר ביני ולירון הלך והתחזק עם השנים. הכרנו כאן ברשת – והתחברנו. רגע לפני השבעה באוקטובר יצא לאור ספרו "יזמות והשקעות בגובה העיניים", ובראיון הזה הוא מתאר, בין היתר, את השינוי שהוא עצמו עבר – ממשקיע שמעורב בעסקאות הון סיכון ליוצר תוכן ופעיל ברמה החברתית והציבורית.
מעבר מעניין, לכל הדעות – אז בואו נצלול.
לירון, נתחיל בסוף של הריאיון ההוא, אז אמרת שהתחום שצפוי לצמוח בצורה מואצת הוא ה-AI. נראה שפגעת. במבט קדימה לחמש השנים הבאות, איזה תחום צפוי להוביל את האנושות?
ראשית, חבל שלא עשיתי את מה שאמרתי ולא השקעתי אז ב-NVIDIA, שעלתה מאז ביותר מ-1,500%. כנראה שאני צריך להאמין יותר בתחזיות של עצמי… בתקופה הזו אנחנו מתחילים לראות את ההשלכות של הבינה המלאכותית וזה מה שצפוי להמשיך ולהעסיק אותנו בשנים הקרובות. אנבידיה מספקת את התשתית, את החומרה, ואנחנו צפויים לראות יותר ויותר שימושים והבשלה בתחומי ה-B2B וה-B2C.
ברמה היומיומית, אני כבר עושה שימוש בכלים האלה. לפני חמש שנים, במקרה הטוב נדרשו לי שעות עבודה רבות, אם בכלל, והיום תהליך יצירה של תוצרים התקצר לכדי דקות. המשמעות היא אדירה בשוק העבודה. השיבוש של הבינה ילך ויגדל, תחילה בתחומים בהם אוטומציה מחליפה עבודות שנעשות על ידי בני אדם ומאוחר יותר היא גם תשתלב בתחומים מורכבים כמו משפטים, ביטוח ורפואה. אני מאמין שמה שיפתיע אותנו הוא קצב השינוי. השינוי עצמו, כבר התרחשו דומים בעבר – מכובסות בנהר למכונת כביסה ביתית – אבל הקצב הוא בפני עצמו שיבוש משמעותי.
כיצד ה-AI ישפיע עלינו, כאינדיבידואלים?
אחת הדרכים המעניינות להתבונן על השינוי היא דרך משקפי האי-שוויון. בארה"ב כבר מתרחשת תופעה כלכלית מעניינת – הבינה המלאכותית מחזקת את החזקים. ההשקעה שנדרשת בתחום היא גדולה, ונדרש הרבה מאוד מידע על מנת לאמן את המודלים השונים. באופן טבעי ענקיות כמו גוגל, מיקרוסופט, מטא וכדומה זוכות ליתרון לגודל. במובן רחב יותר, התוצר האמריקאי גדל עם השנים, אך השכר הריאלי הממוצע לא עלה באותו שיעור. הציבור הרחב בארה״ב ובעולם לא זוכה בפירות הצמיחה, והבינה המלאכותית רק תאיץ את המגמה הזו.
זו נקודה מאוד מעניינת כי הבסיס הרעיוני של הקפיטליזם הוא לא של משחק סכום אפס – כשהעוגה גדלה כולם נהנים מזה.
הלוואי שזה היה ככה דה-פקטו, והבינה המלאכותית מקצינה את הפערים עוד יותר. הקטליזטור לעלייתם של המרקסיזם והסוציאליזם היה בין היתר חדירה של טכנולוגיות חדשות דאז, שחיזקה את החזקים. מה שאנחנו רואים בארה"ב, גם משמאל וגם מימין הוא חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים. השמאל לוקח את זה להגנה על החלש ומרד ממסדי, והימין לוקח את זה לגעגוע ל"אמריקה של פעם" וחזרה לשורשים. פעם היה את וודסטוק, היום יש לנו את ההפגנות באוניברסיטאות העילית ואת התפיסות השמרניות שמתחזקות.
"החלטתי לצאת למסע של חקר והבנה, של מפגשים עם כל קצוות הקשת, רציתי להבין מי אלה האנשים שמנהלים את העסק הזה שנקרא 'המדינה'."
ולאן זה ילך להערכתך?
בפועל לאנשים תהיה פחות עבודה ובמובן מסוים נצטרך להמציא את עצמנו מחדש. אחד האתגרים הוא שמה שטבעי ליזם – השתנות, המצאה – אינו בהכרח טבעי למרבית האוכלוסייה. לא גידלו אותנו ככה, לא חינכו אותנו ככה. הבטחון התעסוקתי ילך ויקטן ועשויה להיות ריאקציה של סוציאליזם, אי-שקט חברתי, התחזקות של ועדי עובדים וכדומה. מנגד, הקיטון בעבודה עשוי להגדיל את הביקוש למוצרי פנאי, לשירותים ועוד.
אתה לא רואה מצב שבו אנשים לא עובדים ומקבלים כסף מהמדינה?
יש ניסויים כאלה, אבל קשה לי לראות את זה קורה על רקע רמות החוב הגדולות והמחויבות הפנסיונית האדירה של המדינות כלפי האזרחים. מיסוי יכול להיות פתרון יעיל אך זהו שדה מוקשים פוליטי. אתה רואה מצב שבו ממסים ב-60% את ענקיות הטכנולוגיה כדי לצמצם פערים? אני לא בטוח. יתכן שזה יכול לעבוד במדינות עשירות עם מיעוט של אזרחים, כמו נסיכויות הנפט. בהקשר הזה עדיף להיות אזרחים של מדינה קטנה, וישראל היא מקום טוב בעיניי.
אם נסכם לרגע את נושא ה-AI, אתה צופה כאן שינוי רב-ממדי שיש לו פוטנציאל להקצנת הפערים וערעור הסדר החברתי, על רקע אי שוויון שגדל. כמו תמיד, הכלכלה היא הגורם שמניע את העולם. לפני חמש שנים, דיברנו ממש רגע לפני הקורונה – איך עברו עליך השנים האלה?
הייתי נאיבי, לא חשבתי שיכולה להתרחש תקופה כזו. תחשוב על הילדים שלנו, חמש שנים הם חלק עיקרי מהחיים שלהם – חוסר יציבות, חוסר ביטחון – מי חשב ששבועיים אחרי הריאיון ההוא נימצא בסגרים והתנועה החופשית שלנו תוגבל בצורה כמעט מוחלטת!? משם המשכנו לרצף של מערכות בחירות וחוסר יציבות שלטונית, משם לממשלה שרצתה ועדיין רוצה ליישם שינוי משפטי, שגם אם יש בו מן הצדק, בוודאי שלא תווך והוסבר כמו שצריך – והוביל לקרע עצום בעם. כאשר מפלס החרדה עלה, קל וחומר לגבי הדברים הבסיסיים ביותר כמו שינוי משטרי, דמוקרטיה וזכויות קניין פרטי, העם יצא ועודנו יוצא לרחוב.
מהלך העניינים הזה החליש אותנו תדמיתית והאויבים שלנו מצאו שזו השעה לתקוף בניסיון להשמיד את המדינה. אנחנו היינו בקונספציה שגויה – אבל מסתבר שגם הם. תיאוריית קורי העכביש קרסה, הם חשבו שנתקפל מהר כמו מדינה מערבית "קלאסית" אבל השבנו מלחמה ערה, פירקנו את הציר השיעי, הכלכלה הפגינה עוצמה, והנה אנחנו היום. כעת, יש לפתור ולסיים את האירוע בעזה בהתחשב באינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח וכמובן להחזיר את כל החטופים הביתה.
ברמה האישית, כל הכאוס הזה מסביב, הוביל אותי לתהליך של שינוי. מהשקעות בסטרטאפים הרגשתי מיצוי. השוק הלך והתמקצע עם כניסה של יותר ויותר קרנות הון סיכון, היתרון היחסי שלי כאנג'ל הלך ונעלם, ויצאתי לשנתיים של חיפוש עצמי – מה אני רוצה לעשות בחיים.
הכתיבה של הספר – יזמות והשקעות בגובה העיניים – הייתה מעין קלוז'ר לקריירה של 20 שנה. רציתי לחלוק את התובנות שלי עם הקוראים ועם יזמים צעירים, לעשות לעצמי סדר, לסגור את הפרק הזה ולצאת למסע חדש. שנתיים של כתיבה, וזו לא הייתה תקופה קלה נפשית, הסתיימו בפרסום הספר רגע לפני השבעה באוקטובר. כמו כולם – הופתעתי מפתיחת המלחמה באותו בוקר ארור. אחרי ההלם הראשוני וההתעשתות שאלתי את עצמי – למה אני בכלל נמצא כאן, והתחלתי לחשב מסלול מחדש.
בתוך הסערה מושלמת הזו, אני חושב שרבים שאלו את עצמם שאלות מהותיות, אבל מהר מאוד חזרו ונאחזו ביום-יום.
זו שאלה כבדת משקל והחלטתי לטפל בה באופן שהרגיש לי נכון. חזרתי למקורות, לכתבי האבות המייסדים. קראתי את בן-גוריון ואת וייצמן, הרצל ועוד רבים אחרים. אצל כולם המסקנה הייתה שיהודים לא יכולים לחיות במדינה זרה ולהביע ולממש את עצמם בצורה חופשית ומלאה.
המסקנה הזו הזיזה אצלי משהו. סימני השאלה התהפכו לתחושה של שייכות. הבנתי, שחשוב לי לחיות במדינה שאני ״בעל הבית״ , מעורב במה שקורה בה, ושבעצם אין לי ברירה אחרת. בתור אחד שגדל לא מעט שנים באירופה, אני לעולם לא אהיה בלגי וגם לא אנגלי. הבנתי, שריבונות יהודית היא תנאי יסוד ושכדאי לי לדחוף את העגלה הזו קדימה ולא לברוח ממנה. אני חושב שהתחושה הזו, תעצומות הנפש וההבנה החדשה של המציאות, יחד עם המשאבים הכלכליים שצברנו בשני העשורים האחרונים היא זו שמשאירה אותנו על הרגליים במלחמה הארוכה הזאת.
"התוצר האמריקאי גדל עם השנים, אך השכר הריאלי הממוצע לא עלה באותו שיעור. הציבור הרחב בארה״ב ובעולם לא זוכה בפירות הצמיחה והבינה המלאכותית רק תאיץ את המגמה הזו."
ומה זה אומר בפועל? איך זה השפיע על "מה אתה רוצה לעשות בחיים"?
יש לי שלושה ילדים, הגדולה כבר בצבא. הגעתי למסקנה שאין לי את הפריווילגיה להשאיר את הניהול של המדינה לאנשים שאני לא מכיר, לא מבין מה הם חושבים ומה הם עושים או מתכוונים לעשות. המסקנה שלי הייתה שאני צריך לקחת חלק מסוים ולהיות מעורב בדבר הזה – אינני יכול להרשות לעצמי להסתמך על אאוטסורסינג מלא ולחשוב ש״יהיה בסדר״ ולהמשיך בחיי. השבעה באוקטובר הוא הסימן.
החלטתי לצאת למסע של חקר והבנה, של מפגשים עם כל קצוות הקשת, רציתי להבין מי אלה האנשים שמנהלים את העסק הזה שנקרא "המדינה". רציתי ללכת בדרך הכי בלתי אמצעית – פשוט לדבר עם האנשים האלה בגובה העיניים ולגבש דעה. תחילה, אלה שאני מכיר או יודע להגיע אליהם מהר יחסית ומשם להמשיך ולהרחיב את המעגלים.
וזה, בעצם, "הינשוף"?
לא דמיינתי שזה מה שיקרה. הפודקאסט, "הינשוף", הוא האמצעי לשוחח עם אותם אנשים, ללמוד, לחקור, להיות מעורב. זו הדרך שלי להיות חלק ממה שקורה כאן. באופן טבעי, על רקע השבעה באוקטובר, התחלתי לשוחח עם בכירים בתחום הביטחון. אני רס״ן במילואים, אבל אינני איש מקצוע שעסק בזה למחייתו. הבנתי שהקונספציה היא תבנית חשיבה שנוכחת כאן כבר 20 שנים לפחות. התפיסה שמדינת ישראל היא מדינה קטנה וחלשה יחסית שצריכה להתיישר לפי האינטרסים של ״העולם״ מקומה כבר לא איתנו. העוצמה הכלכלית שהופגנה כאן בכמעט שנתיים האחרונות, יחד עם הרוח, וכמובן התמיכה האמריקאית, סיפקו לנו עומק בלתי רגיל של משאבים.
כשיש איום חיצוני אנחנו מתאחדים וקורה משהו טוב. מה תבנית החשיבה החדשה? לא להתנצל ולחפש איך אפשר להחזיק את החבל בשני הקצוות שלו. נוצרו הרבה הזדמנויות אזוריות ואנחנו מדינה שנמצאת בעמדה מספיק חזקה – וזו החשיבה החדשה – הצלחנו לפרק את הציר האיראני, המעמד שלנו חזק מאוד באזור ונוצרה הזדמנות לחשיבה שהיא מחוץ לקופסא, כזו שקוראת תיגר על מוסכמות ישנות.
ספר על החוויה האישית שלך מהתהליך הזה.
האמת היא שהופתעתי. דמויות בכירות ביותר ועתירות ניסיון במדינה, מגיעות עד אליי, לסלון שהופך לאולפן הקלטות מקצועי ומקדישות כשעתיים לשיחה פתוחה, נינוחה וכנה. הם מגיעים במיוחד ואפילו צריכים לחפש חניה בכחול לבן ברחוב. אנשים אוהבים במה, בייחוד אם הבמה היא מכובדת, עניינית, כזו שמאפשרת שיח פתוח. עולם הפודקאסטים המצולמים מאוד שונה מהעיתונות המסורתית ומהטלוויזיה שהיא עמוסת אג'נדות ומחוסרת זמן, וקשה מאוד להעביר מסרים מורכבים.
החוויה העוצמתית שלי מהתהליך הזה היא ההבנה שהרוב המכריע של האנשים הם בבסיס בעלי כוונות טובות. האידאולוגיות והשקפות העולם אולי שונות, אבל עם כולם אני יוצא לסמול-טוק במרפסת מול הנוף, ושותים ביחד קפה. בהחלט קיימת אחווה ישראלית על אף ההבדלים התפיסתיים ואי ההסכמות הפוליטיות. אני יכול להגיד בפה מלא שכמעט כל מי שהגיע לינשוף בשנה וחצי האחרונות, יש לו רצון אמיתי לקדם דברים בצורה הטובה לשיטתו כמובן, וכולם רוצים שלילדים יהיה טוב יותר. הרצונות של אנשים יכולים להיות שונים זה מזה, אבל בכל אופן זה שונה מהאווירה הרעשנית והאלימה השכיחה בתקשורת המיינסטרים.
שיחות העומק האלה אפשרו לי לגבש תמונת עולם טובה יותר ממה שהייתה לי קודם. להיות חלק מההנהגה אינו דבר בלתי מושג, אך הוא דורש רוח התנדבות, אחריות וכולל מחיר אישי. אפשר להיות חלק מהעשייה הציבורית ולחזק את הרוח החדשה שנושבת בשנתיים האחרונות – רוח של שינוי, של תחושת דחיפות להיות מעורב, להיות שותף, להשפיע, להשמיע. המסר שלי שהוא יש לנו חוסן בלתי רגיל כחברה, גם אם לפעמים זה נראה אחרת על מסכי הטלוויזיה. קצב האירועים כאן הוא מהיר כל כך, ואני לא בטוח שחברות אחרות היו עומדות בו בהצלחה כזו. אני אופטימי ומאמין שנראה את הפירות בקרוב, בהתפתחויות גיאופוליטיות וכלכליות חדשות, למשל.
איפה אתה רואה את הינשוף בעתיד הקרוב?
היתרון של פודקאסטים עצמאיים או תקשורת עצמאית בכלל, הוא בהיותם משלימים לעיתונות הקלאסית שמוגבלת בשל המודל העסקי שלה. עיתונות חוקרת היא עניין יקר שלא תמיד מוכר ויש תלות גבוהה במפרסמים. הינשוף הוא חלק מתופעה רחבה של כלי תקשורת חדשים, עצמאיים ויעילים שאינם מצריכים רישיון כלשהו – והם סימן של חופש דיבור ודמוקרטיה אמיתית. אני מתכוון להמשיך ולהפעיל את הינשוף בתור במה מאוזנת שמאפשרת לאנשים שונים להשמיע את עצמם במרחב "נקי" באופן יחסי שמאפשר להשמיע מגוון דעות ורעיונות.
ואם נחזור לריאיון הקודם, בכל זאת, בלוג כלכלי (הכל כלכלי!), מלה על השקעות – לאן נושבת הרוח?
אני דבק באותה האסטרטגיה שציינתי אז – פיזור בין שוק ההון לבין שוק הנדל"ן. את הרגל השלישית דאז – השקעות בחברות סטארטאפ אני מבצע כיום ב״מיקור חוץ״ כלומר באמצעות שותפות בקרנות הון סיכון, ואת זמני אני משקיע בעשייה תקשורתית וציבורית. זה השינוי הגדול שלי, מהחיים הקודמים. מעשייה עסקית לעשייה תקשורתית – ציבורית.
בתיק המניות – היית קובע חשיפת יתר לישראל?
באופן טבעי, כישראלים, אנחנו מאוד חשופים לשקל ולנדל"ן הישראלי. משקיע מן השורה, חשוב שתהיה לו חשיפה רחבה שהיא מחוץ לישראל, לשם הדוגמא במדדים כמו ה-S&P500 או ה-NASDAQ. עם זאת, אני רואה תרחיש שבו הנתח הישראלי בתיק ילך ויגדל בשנים הקרובות, על רקע הפוטנציאל הגדול לשינויים גיאופוליטיים והסכמים אזוריים חדשים. צרף לזה "בייבי בום" פוטנציאלי, התגברות של גל העלייה למדינה על רקע האנטישמיות ברחבי העולם, דור חדש גדול ורעב של יזמים ישראלים והיצמדות לערכים של חדשנות וקידמה והתרחקות מגישות סוציאליסטיות ופופוליסטיות, כל אלה עשויים להבטיח עתיד טוב יותר לילדינו.
הפוליטי משתלב עם הכלכלי, כמו תמיד.
נכון, גמרתי עם ההתנצלויות, בעיקר מול הצביעות במוסדות בינלאומיים ובחלקים מסוימים של העולם. אנחנו כישראלים צריכים לדאוג לעתיד שלנו. אנחנו צריכים להמשיך להפגין עוצמה אזורית, לייצר ערך ותועלת לעולם, להקים חברות הזנק, ולמשוך משקיעים זרים. יש לנו את התנאים הגיאופוליטיים והדמוגרפיים לצמיחה מואצת בעשורים הבאים. יחסים בינלאומיים מושתתים על אינטרסים, וכשאתה חזק, רוצים להיות בקרבתך וגם יריביך מחשבים מסלול מחדש. המשוואה הזו נוגדת, הייתי אומר, את הדת הפרוגרסיבית החדשה (המבוססת על המוסר הפרוטסטנטי) שבה הצודק הוא תמיד החלש והמסכן והמדוכא. לנו זה לא מתאים. אני חושב ככה, ופוגש מדי יום אנשים רבים שחושבים בצורה דומה. ולכן בחרתי בעשייה הזו שתגרום לדברים ללכת לכיוון הזה, לטובתנו ולטובת ילדינו.
כתיבת תגובה