"הסיפור הזה התחיל מסדרת ספרים, אפשר להגיד. בסוף שנות ה-90 קראתי מספר ספרים והבנתי שנדרש לבנות ולייצר הכנסות פסיביות כדי לא להיות תלוי במקום העבודה … אני חושב שאם לא היה משבר בהיי-טק אז לא הייתי במקום בו אני נמצא היום … לא פעם עלו לי שאלות באשר ליכולת שלי להצליח, גם אחרי שהצלחתי … אחרי הרבה שנים ותובנות, אני קודם כל יודע להגיד שהרבה יותר אני לא יודע."
לירון רוז הוא יזם מצליח ומשקיע הון-סיכון. ב-2013 הוא מכר את החברה שהקים, AfterDownload, לחברת איירון סורס בכ-28 מיליון דולר. מאז הוא משקיע ומייעץ בעולם הטכנולוגי וחברות ההזנק. אך קודם לכן הוא נזרק לעולם היזמות, במידה מסוימת בעל כורחו. ישבנו לשיחה בכדי לנסות להבין את טיבה של עצמאות כלכלית ואת הדרך היזמית שעשויה להוביל לשם. התובנות היו לא פעם מפתיעות. האם המרכיבים העיקריים הם בכלל אמונה, התמדה וחוסר בטחון?
עצמאות כלכלית נתפסת בדרך כלל עם חופש בחירה וחוסר תלות בשכר שמקורו בעבודה. מה היא עצמאות כלכלית לגביך?
אבי עבד בחברה ממשלתית ולא פעם התלונן על ההנהלה, על המערכת ועל הממסד. מנגד אמי טענה שמי שעובד – אין לו זמן לעשות כסף. המיסים היו גבוהים, היה קשה להתקדם בעבודה, ולעומת ההון השחור ששלט בשוק התעסוקה באותם ימים, להתקיים מהשכר היה לעתים מאתגר. אני ספגתי את זה והפנמתי שכנראה שיש דרך אחרת.
כמה שנים טובות אחרי, בטיול שאחרי הצבא, עלויות המחיה הנמוכות במזרח הרחוק הבהירו לי שאכן יש דרך כזו. אפשר לחיות טוב עם הכנסה חודשית של 1,500 ש"ח. כלומר, חסכון לא גדול במיוחד יאפשר לי לחיות מהכנסה פסיבית בארץ אחרת. אמנם הייתי אז רווק וללא ילדים אבל אפשר לומר כי שם הבנתי שזה יכול לקרות.
עצמאות כלכלית היא קודם כל שחרור מהצורך לעבוד במקום עבודה אחד באופן קבוע. הספרים שקראתי באותה תקופה ("אבא עשיר אבא עני", "חשוב והתעשר" ועוד) הצביעו על כך שהבלעדיות של הכנסה מעבודה היא מסוכנת, בעיקר על רקע חוסר הקביעות וחוסר ההגנה של העובד ביחס למעביד.
מצד שני, רמת חיים בתאילנד היא לא רמת חיים בישראל, ובכלל מאחר ורמת החיים לרוב עולה עם הגיל, אזי אנחנו במרדף אינסופי אחרי הרגע הזה של עצמאות כלכלית.
הצרכים אכן גדלים לאורך השנים, אבל לא הייתי אומר שההכנסה הנדרשת היא אינסופית. אני הגעתי לעצמאות כלכלית, אמנם זנחתי את הרעיון של עצמאות כלכלית במזרח הרחוק, אבל למזלי הצלחתי לנצל את חלון הזמן הנדיר שהיה בתחילת שנות ה-2000 – האינטרנט.
באשר למספר הנדרש, פגשתי בעבר יועץ פנסיוני שלימד אותי כלל אצבע. הוא אמר שנדרשים כ-200,000 דולר כהכנסה פסיבית בשנה כדי להגיע לעצמאות כלכלית שתחזיק לאורך כל החיים. בהנחת ריבית סבירה נדרשים כ-4 מיליון דולר לשם כך.
200,000 דולר כהכנסה פסיבית הוא סכום שמחייב אקטיביות משמעותית ונטילת סיכונים.
בשנים הכי טובות כשעבדתי בהיי-טק חסכתי כמה אלפים בחודש לכל היותר. אכן הכנסה כזו לא יכולה להגיע מעבודה, אלא רק מיזמות. רק יציאה מהקופסא ולאורך שנים, עשויה לייצר הכנסה משמעותית. חשוב לי להדגיש, זה לא צריך להיות קצר טווח, אצלי זה לקח כ-15 שנים של יזמות ונטילת סיכונים.
איך מתחילים בכלל ליזום? איך יוצאים מאזור הנוחות?
במקרה שלי זה התחיל קודם כל כצורך. התפוצצות בועת ההיי-טק והאינתיפאדה השנייה הביאו לאחוזי אבטלה גבוהים. פשוט לא הייתה עבודה. אצלי זה קרה מכורח הנסיבות, לא התחלתי את דרכי כיזם כתוצאה מבחירה לעזוב את העבודה.
מעניין, זה הפוך מעצמאות כלכלית שדווקא מוציאה אותך מהכורח.
אני חושב שאם לא היה משבר בהיי-טק אז לא הייתי במקום בו אני נמצא היום. הרווחתי טוב בגיל 26 והכל היה טוב. ברגע שהחגיגה נגמרה לא הצלחתי למצוא עבודה גם בחצי מהסכום שהרווחתי. לפני שהתפוצצה הבועה עסקתי בשיווק באינטרנט ובניהול קמפיינים. כאשר פניתי לדרך עצמאית, ישבתי כמעט שלוש שנים בבית קפה בתל-אביב ובעצם התחלתי למכור תוכנות שונות דרך האינטרנט. לקח כמה שנים טובות, עד אותו רגע שנפרץ הסכר ומה שעשיתי תפס. חשוב לזהות את אותו רגע ואז להתמקד באותו ערוץ ולהגדיל את העשייה בהתאם.
יש בזה המון ניסוי וטעיה וזה מחייב יכולת למידה עצמית ומחקר. במיוחד ליוותה אותי לכל אורך הדרך התחושה שזה אפשרי. הרי קראתי על זה באותם ספרים ואנשים מדברים על עצמאות כלכלית, אז חשבתי שזה אכן אפשרי. אפשר להגיד שדרך יזמית עליה להיות מבוססת על ניסיון, השכלה ויכולות של היזם. וגם על אמונה.
איך מתמודדים עם התקופה הזו של חוסר הודאות וחוסר היציבות? הרי יש משהו מאוד נוח בלהיות שכיר שלא קיים בעולם היזמות.
אחד הדברים הפחות מדוברים הוא כמה קשה להיות יזם לאורך שנים. העצמאות כוללת תנודתיות גבוהה וחוסר ודאות. אפשר לעבוד חודשים רבים מבלי לייצר הכנסות ובהעדר הבטחון לגבי נכונות הדרך. בטלטלות האלה קשה לעמוד, גם אם התוחלת בסופו של דבר היא חיובית ואתה נחשב כיזם מוצלח. לא פעם עלו לי שאלות באשר ליכולת שלי להצליח, גם אחרי שהצלחתי.
כדי להתמודד עם השגרה הזו, נדרשים אמצעים להתמודד עם זה. אני מצאתי אותם בתחום הרוח. אני מתרגל יוגה ומדיטציה, מקפיד על פעילות אירובית שמאוד עוזרת לי, וכלים אחרים שעוזרים לשמור על איזון ושפיות בתוך כאוס. יזמות היא כאוס. גם אקזיטים גדולים מאוד וידועים בשוק הישראלי היו תלויים על חוט השערה. אי הודאות נמצאת ומלווה את היזם כל הזמן.
בתור אנג'ל ומשקיע הון-סיכון, האם יש לך פרמטרים מסוימים בהם אתה בוחן את החברה המגייסת? הסטטיסטיקה מדברת על אחוזי הצלחה נמוכים ביותר, שנראה שאותם אתה דווקא מצליח להכות.
אחרי 14 שנות ניסיון כמשקיע הון-סיכון אני צנוע יותר ביכולת שלי לזהות את החברות שיצליחו. היו לי מספר הצלחות עם חברות שהשקעתי בהן בתחילת הדרך והגיעו לחברות של כמה מאות עובדים (קנשו, סימילרווב, איירון סורס). מנגד היו לי גם כישלונות, חברות שהשקעתי ולא הצליחו. יש לי שני עקרונות מרכזיים: הצוות והתבססות על ידע אישי. ראשית, הצוות הוא גורם מרכזי ביותר בעיני שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם. צוות טוב יודע לחשוב באופן שונה ולהצליח לתקן על הדרך. שנית, אני לא משקיע בחברות שעוסקות בתחומים שאינני מבין בהם. ככל שהידע והניסיון שלי קרובים לתחום עיסוקה של החברה שעל המדוכה אזי יש לי יתרון על פני משקיעים מתחומים אחרים. לכן, אני לא משקיע בסייבר או בביוטק. יכולת ההבחנה שלי מצומצמת ומוגבלת לתחומים שבהם אני עוסק או עסקתי בעבר ובהם אני מתמקד.
זה נשמע כמו "הטיית הבית". באופן טבעי אתה נמשך למקומות שאתה מבין בהן, מצד שני אתה מפספס את כל מה שאתה לא מכיר.
יש בזה משהו. לדוגמה, לעולם לא השקעתי בחברה שהיא לא של ישראלים. היכולת שלי לשבת מול יזם שוודי, נניח, ולהבין את ההקשרים של התרבות והמקום היא כמעט לא קיימת. זה דומה אולי להשקעות בנדל"ן. ככל שאנחנו מכירים את האזור טוב יותר, כך קל לנו יותר לקבל החלטה. זה לא אומר שלא צריך לעשות פיזור למקומות אחרים, אולם אם נחליט להרחיק נאלץ להישען על חוות דעת של מומחים בתחום.
איך אתה מסביר את ההצלחה הפנומנלית עם ההשקעות שלך בקרן CERCA?
נהוג לומר שמכל 1,500 סטרטאפים שקמים בארץ מדי שנה רק עשרות בודדות יהפכו לחברות גדולות. CERCA היא קרן הון-סיכון שמשקיעה בחברות בשלב מאוחר. כלומר, מלכתחילה הקרן משחקת רק במגרש של ה-5%. באופן זה היא משפרת משמעותית את הסיכויים שלה להגיע לאקזיט. יתרה מכך, הקרן משקיעה בחברה מסוימת רק במדיה וקרן בינלאומית ידועה נוספת משקיעה בה ורק אם היא כפופה לשירותי חשבונאות ובקרה של חברה של הקרן. התנאים האלה מייצרים סיכון נמוך ואחוזי הצלחה גדולים דרמטית מאשר קרנות אחרות. בהתאם גם התשואה על ההשקעה היא נמוכה יותר מהשקעה בסטארטאפ בודד שמחזיר לעתים גם פי 10 ופי 20 על ההשקעה. הצלחה תחשב אם אחרי 7 או 10 שנים התשואה על ההשקעה בסל החברות תהיה פי 2.5 לפחות.
כלומר, גם בעולם הזה שנחשב עתיר סיכון אפשר לזהות ולייצר מנגנון שהוא מפחית סיכון ובהתאם גם התשואה תהיה נמוכה יותר.
חשוב לציין כאן נקודה משמעותית. מכשירי ההשקעה הפסיביים באינדקסים בשוק ההון הם בעיני לא פחות יעילים מהשקעה בקרנות מסוג CERCA. בראייה לאחור, יכול להיות שהשקעה עקבית לאורך 10 שנים ומעלה תניב תשואה דומה או אף גבוהה במקרים מסוימים. בנוסף, חברות ה-FANG הן אותן החברות שבולעות את החברות הישראליות ובכלל, ככה שחשיפה למדד הנאסדק מציע השקעה עקיפה בעולמות הסטרטאפים ואפילו בכרישים של ההיי-טק העולמי. ואם נשווה את ההשקעה בשוק ההון להשקעה בהון-סיכון, אז בשוק ההון ההשקעה סחירה ונזילה לעומת קרנות הון-סיכון, שם אתה יכול לשכוח מהכסף עד למימוש לאחר 7 שנים לפחות. כיום אני מקצה 20% מההון בהשקעות אינדקס מסוג זה, עוגן ברזל בתיק ההשקעות שלי.
מה דעתך על פלטפורמות לגיוס המונים ועל סטרטאפים שמגייסים בדרך הזו?
אני לא חושב שהחברות הטובות באמת מגיעות לפלטפורמות האלה. מה שבטוח הוא שהבית, מי שמארגן את ההשקעות האלה, הוא זה שמרוויח. ההמלצה שלי היא להשקיע בחברה שיש קשר אל אחד היזמים, חבר שמכיר, משפחה וכדומה. בדרך כלל אם אתה מכיר את האדם ממקור ראשון או שני אז אתה יודע אם הוא מוכשר ועשוי להצליח. כאמור, צוות הוא פרמטר מרכזי בבחירת ההשקעות שלי.
ואם כבר צוות, אז כאשר מכרת את החברה שלך, בעסקה ההיא מצאת את עצמך בחוץ ואת השותפים שלך ממשיכים בחברה הרוכשת. איפה זה שם אותך אז?
צריך להפריד בין התוצאה העסקית לבין ההרגשה. זה מרגיש נורא למצוא את עצמך מחוץ למה שבנית ועוד יותר שלא רוצים שתמשיך. למרות שמבחינה עסקית זה לא דבר רע. יש דיסוננס בין התחושה הרעה לבין התוצאה העסקית שהיא טובה מאוד.
האם זה דחף אותך לדרך חדשה? שוב אותו כורח נסיבתי?
האקזיט הזה סימן בשבילי סיומה של תקופה. הרגשתי שובע ורצון להיפתח לתחומים חדשים. בפועל מצאתי את עצמי בתקופה של חיפוש עצמי. פתחתי חברה לייעוץ לסטרטאפים, ביליתי זמן עם המשפחה ועם עצמי. בהמשך הובלתי את האקסלרייטור של בנק ברקליס הבריטי בארץ. אפשר להגיד שזו חצי יזמות, הקמתי משהו שלא קיים אבל עם מטריה רחבה וגב של ארגונים בינלאומיים. זו הייתה חוויה מלמדת ביותר. זה משהו באמצע, חצי שכיר או מיני יזמות.
איפה אתה היום בעולמות ההשקעה המסורתיים?
במקורות, נדמה לי פרקי אבות, כתוב שנכון להשקיע בחלוקה של שליש קרקע, שליש פיננסיים ושליש בעסקים. כנראה שמה שהתאים אז מתאים גם היום. אני מקפיד על עקרון הפיזור ומשקיע בשוק ההון, בנדל"ן וכמובן כאנג'ל בסטרטאפים.
מניסיונך, בהקשר של תשואה, נדל"ן או שוק ההון?
ברוב המדגמים של פרקי הזמן הארוכים, מדדי הבורסה יוכיחו שהם מנצחים את הנדל"ן. אבל בעיני השאלה היא אחרת. עסקת נדל"ן מורכבת ומסובכת משמעותית לביצוע מאשר השקעה בשוק ההון. ומכיוון שכך, בכל הקשור באדם הסביר, השקעה בנדל"ן היא ארוכת טווח בסטייט-אוף-מיינד. גישה כזו מאפשרת לשרוד נפילות ומשברים, ובעצם מגנה על המשקיע מפני מימוש במחיר נמוך. כלומר, דווקא הקושי בסחירות מהווה יתרון לעומת שוק ההון, שם יש משהו לא מוחשי שקל מידי לממש, וכפי שמראים המחקרים, האדם הממוצע קונה ביוקר ומוכר בזול. יש מעט מאוד אנשים בעלי עצבים חזקים המסוגלים לעכל את הירידות של משבר 2008. כאשר המכירה נמצאת בלחיצת כפתור, היא מעודדת את המימוש בתזמון רע. לכן אני רואה יתרון מובנה להשקעה בשוק הנדל"ן. המדידה ה"קרה" מחטיאה את ההיבט הפסיכולוגי של המשקיע שלרוב לא מאפשר למשקיע לדבוק באופן עקבי בהשקעה שלו גם בעתות של משברים. אני בעקבות כך משקיע מקצה אחוז גבוה מן ההון להשקעה בנדל״ן, כך שאוכל לספוג ירידות ולא אלחץ ואמכור בהשוואה למי שמשקיע את רוב הונו בשוק ההון.
ומה הצעד הבא מבחינתך?
אחרי הרבה שנים ותובנות, אני קודם כל יודע להגיד שהרבה יותר אני לא יודע. כיום, אני רואה לא מעט חברות להשקעה, מנסה להתבסס על הניסיון המצטבר שלי ולקלוע לסטרטאפים מוצלחים באחוזים גבוהים. המיקוד העיקרי שלי הוא בתחום ה-AI. לדעתי הבינה מלאכותית היא הדבר הבא. יש בזה המון סיכונים אבל המון דברים עוד יקרו שם. לכן שם אני מחפש להשקיע וגם לגייס הון לחברות ממשקיעים אחרים. בנוסף, אני ממשיך ומייעץ לסטרטאפים בתחומים שונים.
למה אתה לא משקיע ב-AI בשוק ההון?
אני חושב שהחברה הכי חזקה בתחום ה-AI היא אנבידיה (NVDA). אמנם זה תמיד מפתה לקנות חברות בודדות בשוק ההון, אבל אני פחות מתחבר לחשיפה לחברה בודדת. כנראה שהשוק חכם ממני והוא מתמחר את החברה בכל רגע לפי מלוא הציפיות של כלל השחקנים בשוק. מי אני שידע האם החברה מתומחרת בצורה אטרקטיבית?
הגישה שלך לשוק ההון היא הפוכה לחלוטין לגישה שלך להשקעה בהון-סיכון.
שוק ההון הוא שוק משוכלל. מי אני לעומת האנליסטים של ג'יי-פי מורגן או בנק אוף אמריקה? הם אלה שיושבים שם בוול-סטריט ומנתחים הכי טוב בעולם את החברות. זה שוק שפתוח לכולם ואני בעמדת נחיתות מול הגדולים שלהם גישה הרבה יותר טובה למידע.
בעולם ההון-סיכון השוק הוא לא שוק משוכלל. כל חברה איננה חשופה בפני כל המשקיעים והתמחור הוא לרוב בסיסי וכללי עקב כך שאין סחירות שגרתית. יש כיסים של חוסר שכלול, וחוסר התמחור הזה מייצר הזדמנות ומאפשר למצוא מציאות. בשוק ההון אני לא יודע איך למצוא מציאות. גם כשהשקעתי לפי מכפילים שרמזו על כך שחברה זולה, והיא כן נהייתה יותר ויותר זולה עד שהיא הפסיקה להתקיים וההשקעה אבדה.
אני חושב שהסיפור של היזמות, שמתחיל בבית, ממשיך בטיול שאחרי צבא ובקריאת ספרים בנושא הוא יפהפה. זה התחיל להיבנות משלב צעיר ונשאר חבוי עד שהנסיבות הכריחו אותך לשאוף לעצמאות כלכלית, או במלים אחרות ליזום ולקחת סיכונים. על אך הנטייה השכיחה להמעיט בערך של עצמך, צריך את הדחיפה החיצונית הזו, ואולי אפילו צריך לחפש אותה. אם אני מסתכל על המרכיבים להצלחה במקרה שלך אז אין ספק שהתמדה ואמונה ממלאים חלק מרכזי בה. מנגד, בולטת השבריריות, התנודתיות והתזזיתיות של הדרך היזמית. אתה מתחיל, לא בטוח לאן זה מוביל, מתקן על הנתיב ולעתים משנה אפילו יעד. ואז זה קורה. אין כאן התקדמות ליניארית אלא קפיצה ברגע אחד. תתמיד, תשרוד וזה יצליח. באנלוגיה לגישה הפסיבית בהשקעות, העקביות היא העניין המרכזי כאן, וכדי להתמיד נדרשת מערכת של איזונים ותמיכה לאורך הדרך. כל אלה לצד מודעות עצמית, קרי, מה היכולות המאפיינות אותי וכיצד הן יכולות לסייע לי בדרך. במלים פשוטות, במה אני טוב. ואחרון, התובנה החשובה כי ככל שאתה מתקדם כך אתה יודע פחות, צנוע יותר וזהיר יותר, היא תובנה חשובה שכן היא משאירה מרחב גדול מאוד של חופש בחירה, בכל שלב.
לירון, תודה רבה על השיחה המרתקת, ושאלה אחרונה לסיום – איך אפשר ליצור איתך קשר?
אפשר למצוא אותי בגוגל או פשוט לשלוח אלי מייל דרך האתר lironrose.com. תודה רבה.
כתבה מעוררת חשיבה, נהנתי