תפריט סגור

מתי עברנו משלטון העם לשלטון ההון – ואיך להציל את הדמוקרטיה?

Joseph Keppler's cartoon, 'The Bosses of the Senate.' It was first published in Puck 1889 and replublished by the J. Ottermann Lith. Co

האם שלטון העם הופך לנגד עינינו לשלטון ההון? האם צריך לשנות את השיטה – או דווקא לשמר אותה? רשומה זו תתבסס על הסרט והספר "להציל את הקפיטליזם", תציג את הטענות העולות בו ותבחן באופן ביקורתי את הפתרון המוצע בו.

דמוקרטיה משמעותה שלטון העם, והיא מהווה שיטה ייצוגית שבה לכל אזרח ניתנת זכות השפעה על הסדר הפוליטי. האזרח בוחר את נציגיו, והם בתורם מייצגים את האינטרסים שלו. דמוקרטיה מבוססת על שוויון בין האזרחים, כך שכל קול שווה במשקלו לכל קול אחר. באופן טבעי, שיטה זו מבוססת על הכרעת הרוב.

פלוטוקרטיה, לעומת זאת, היא מצב שבו הממשל נשלט בידי בעלי ההון, אם באופן גלוי ואם באופן חשאי. מדינה המצויה במצב פוליטי כזה מאופיינת באי-שוויון גבוה ובקיבוע מעמדם של העשירים והעניים, דבר המונע העברה של מוקדי הכוח. לרוב, פלוטוקרטיה אינה מטרה מוצהרת, אלא מצב שמדינה נקלעת אליו.

משלטון העם לשלטון ההון

להציל את הקפיטליזם (Saving Capitalism) הוא סרט המבוסס על הספר בעל אותו שם שכתב פרופ' רוברט רייך – חוקר מדיניות כלכלית, פעיל פוליטי ושר העבודה לשעבר בממשל קלינטון. רייך טוען כי במאה הקודמת החלו בעלי ההון להשפיע יותר ויותר על סדר היום הפוליטי, והתופעה רק מחריפה עם הזמן. השפעה זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים:

1. תרומות ולוביסטים: התרומות לקמפיינים של פוליטיקאים אמריקאיים גדלות עם השנים, שכן בארה"ב אין מגבלה על גובה התרומה. בנוסף, תאגידים מוציאים מיליארדי דולרים על שירותי לובי המעניקים להם השפעה במסדרונות הממשל, ומיועדים למנוע פגיעה של חקיקה ורגולציה באינטרסים של רוכשי השירות. האפשרות לשכור לוביסטים אמנם פתוחה בפני כל אדם, אך בארה"ב, תאגידים משקיעים בלובי 34 דולר על כל דולר אחד של ארגונים וגופים אחרים. הכסף הזה מכונה "כסף אפל" (Dark money).

2. חקיקה: בעשרות השנים האחרונות מבוצעים מהלכי חקיקה שמהותם ביטול רגולציה והסרת פיקוח על המערכת הפיננסית, כמו ביטול חוק הבנקאות (גלאס-סטיל) ב-1998. בנוסף, הממשל מעניק סובסידיות של עשרות מיליארדי דולרים לתאגידים שונים, בתחומים כמו טכנולוגיה, חקלאות ואנרגיה. הכסף הזה יוצר מערכת של רווחה תאגידית המיטיבה עם החברות הגדולות.

להציל את הדמוקרטיה

שלטון הרוב הוא עיקרון חשוב בדמוקרטיה, ועלינו לשאול: האם הדמוקרטיה מועילה לרוב האנשים? כיום, כך נראה, הדמוקרטיה מועילה בעיקר דווקא לאחד המיעוטים המשפיעים ביותר – בעלי ההון.

מחקר שנערך באוניברסיטאות פרינסטון ונורת'ווסטרן מגלה כי לפי הצעדים שנעשו ב-2002-1982, הסיכוי שחוק שמיטיב עם התאגידים הגדולים ובעלי ההון יעבור מסתכם ב-60%. מנגד, כל חוק אחר, בין אם האזרח הממוצע מעוניין בו ובין אם לאו, ניצב בפני סיכויי הצלחה של 30% בלבד. המשמעות היא שלרוב האזרחים אין השפעה של ממש על המדיניות הציבורית.

אם אנו רוצים לשמר את השיטה הדמוקרטית – עלינו לפעול. במצב העניינים המתואר, השלטון, לפחות בארה"ב, לא מייצג את העם. גם מימין וגם משמאל, סדר היום הפוליטי המרכזי מוכתב על ידי בעלי ההון.

השאיפה לעוצמה

כפי שניתן לראות בארה"ב, הדמוקרטיה נעה לכיוון הפלוטוקרטיה בתהליך שנמשך עשרות שנים. ההסבר לכך עשוי להימצא בתיאוריות של עוצמה. כבר לפני 150 שנה, הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה טען כי האדם מונע ופועל מתוך שאיפה לצבור כוח ועוצמה.

העוצמה הזו היא יכולת השליטה והארגון של האדם על חייו, והיא מתבטאת בכל ההוויה האנושית. מקורה בצורך הפסיכולוגי הבסיסי של האדם להתעלות על המקריות וחוסר הידע שבחיים, ולנצח את אפסיותו מול הטבע. לפי ניטשה, רדיפת העוצמה יכולה להסביר את כל הדחפים האנושיים. עוצמה היא המצב הסופי שאליו אנו חותרים.

דמוקרטיה פלוטוקרטיה והמעגל המסוכן

המעבר לפלוטוקרטיה מבטא את השאיפה לעוצמה בשדה הכלכלי והפוליטי. משום שבמרחב המדיני ניתן להשפיע בצורה ישירה על הקיום האנושי, באמצעות חקיקה ומדיניות, בעלי ההון והפוליטקאים שואפים לשמר ולהגדיל את כוחם הפוליטי.

פוליטיקאי ששואף לשמר את עוצמתו הפוליטית זקוק לבעלי ההון עבור תרומות ומימון הקמפיינים שלו. בעלי ההון, בתורם, זקוקים לפוליטיקאים בכל הקשור לחקיקה ומדיניות שישמרו ויגדילו את כוחם. כך, השאיפה לעוצמה משמרת את המצב הקיים ומחטיאה את הרעיון הדמוקרטי של ייצוג הכלל.

מי אשם?

קל להאשים את הקפטיליזם במצב הקיים. הרעיון הקפיטליסטי מקדש התערבות מינימלית ורואה בשוק החופשי אידיאל, בעוד בעולם המערבי העשירים מתעשרים והעניים נהיים עניים יותר. האמנם?

ההיסטוריה מלמדת כי גם שיטות כלכלית מתחרות, כמו הקומוניזם, ביטאו את רצונם של מעטים להחזיק בשלטון. התפרקות ברית המועצות יצרה ברוסיה מעמד של אוליגרכים, וגם שם נוצרה מעין פלוטוקרטיה. מדינות כמו סין או צפון קוריאה בוודאי שאינן מייצגות את האינטרס הציבורי. מעבר לכך, נדמה כי אין בנמצא משטרים דמוקרטים המנהיגים שיטות שאינן קפיטליסטיות.

לפי רייך, הבעיה אינה טמונה בקפיטליזם עצמו, אלא בהבנה וביישום שלו. על בסיס ההבנה הזו יש לפעול.

להציל את הקפטיליזם

הרעיון הקפיטליסטי מבוסס על גישה ליברלית התופשת את זכות הקניין כמרכזית לחירות האדם. תפישה המקדשת חירות משתלבת לרוב עם שיטת ממשל דמוקרטית, המכירה בזכויות אדם ובשוויון בסיסי בין האזרחים.

בניגוד לתפישה הרווחת, שלפיה קפיטליזם מלווה בהכרח באי-התערבות ממשלתית, בארה"ב הקפטיליסטית הממשל מעורב בכלכלה עד העצם. לראיה, הסרת הרגולציה, שגרמה בין היתר למשבר הכלכלי של 2008 בארה"ב, הובילה את הממשל להלאים בנקים וחברות ביטוח – מהלך שהוא ההיפך הגמור מאי-התערבות.

לפי רייך, השאלה אינה אם נדרשת התערבות ממשלתית – אלא מהי ההתערבות הנכונה. התערבות ממשלתית נמדדת בחקיקה, ודרכה ניתן להבין עם מי היא מיטיבה. רייך טוען כי יש ללחוץ על המחוקקים, בדרך של התארגנות עממית, כדי שההתערבות הממשלתית תייצג את הרוב. התארגנות שכזו היא התשובה להצלת הקפיטליזם ולניווט המערכת בחזרה למים דמוקרטיים.

עוצמה שמקורה בהתארגנות עממית עשויה להוות משקל נגד לעוצמה שמקורה בהון. בגרסה זו, הקפיטליזם אמור לעודד התארגנויות כדוגמת ועדי עובדים, כדי לקדם חקיקה שתייצג את הרוב ותממש את התכלית הדמוקרטית. תנועת Occupy Wall Street והמחאה החברתית של 2011 בישראל הן דוגמאות להתארגנויות כאלה.

כלב השמירה

אם כן, המעבר מדמוקרטיה לפלוטורקטיה מתרחש בכל העולם המערבי, וגם ישראל אינה חפה ממנו. אף ששכיח להאשים את הקפיטליזם, תפישות כלכליות אחרות אינן הוכיחו כי בכוחן לייצר שוויון ולשמור על הרעיון הדמוקרטי.

הפתרון של רוברט רייך הוא להציל את הקפיטליזם דרך יצירה של מוקדי כוח שאינם מבוססים על הון אלא על התארגנות חברתית ופוליטית. ואולם התארגנות כזו מצריכה בסיס של מידע מאגד ומארגן. המקור השכיח למידע הוא התקשורת, אך בהיעדר תקשורת עצמאית, קשה לראות כיצד התארגנויות יצליחו להתבסס, בייחוד בעידן הפייק ניוז וההצפה במידע.

מי יציל את כלב השמירה של הדמוקרטיה?


רשומה זו התפרסמה לראשונה ב-TheMarker

תגובה 1

  1. ביולוג ירושלמי

    מסוכם יפה מאוד וברור להבנה.
    לא הכרתי את הסרט. מחכה כבר להתוודע אליו בעקבות הפוסט.
    תודה ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות