ה"זמן" (time) הוא סוגיה לא פשוטה בכלל. חזרה קצרה אחורה אל תולדות המחשבה המערבית מגלה כי כבר לפני כ-2,500 שנים עסקו גדולי הדור בניסיון להבין את הזמן. היו אלה הרקליטוס ופרמנידס שהציגו לראשונה (באופן שיטתי משהו) שתי עמדות מנוגדות ביחס למציאות, לטבע ובעקיפין גם לזמן. מסובך? ארוך מידי? על זה נאמר, "אין זמן".
איך כל זה קשור לבלוג פיננסי? את הקשר בין השניים, זמן ותודעה כלכלית, אתאר בפוסט הנוכחי.
קצת פילוסופיה
ההגדרה ל"זמן" היא חמקמקה. כאמור, את תחילת העיסוק הפילוסופי בסוגייה ניתן לזהות כבר במשנתם של הרקליטוס ופרמנידס, אולם גם פילוסופים ואנשי רוח מודרניים ועכשוויים עסקו ועוסקים בניסיון להבין אם הזמן קיים (שאלה 1) ואם הוא קיים אז מהו טיבו (שאלה 2).
לזמן יש שימושים רבים בחברה האנושית. החל בשעון יד או כיס, שעון קיץ או חורף, כמו גם שימוש בשפה ובלשון על בסיס תפיסת עבר-הווה-עתיד. בפסיכולוגיה לזמן משמעות עמוקה במיוחד, בעבודה וספורט לזמן יש משמעות תחרותית חשובה וכמובן שמעל כולנו מרחף השעון הביולוגי. בקיצור, מסובך משהו.
האם הזמן הוא יחידת מידה? אולי הוא בכלל שינוי? הזמן הוא דבר קבוע? אולי הוא יחסי? האם ניתן למדוד אותו או שהוא נמדד אך ורק על פי הדברים המשתנים ברצף הזמן? ביחס לזמן ניתן לסמן שתי עמדות כלליות ביותר:
- תפיסה אובייקטיבית של הזמן – הגורסים בעמדה זו מכירים בזמן כבעל מעמד ממשי-מציאותי (לגמרי הרקליטוס). בהתאם לכך, לכל גוף בטבע יש מצב עניינים בציר הזמן (סדר אטומים מסוים) המאפיין אותו. זאת לצד ציר המרחב המאפיין אותו. תפיסה כזו מאפיינת לרוב תיאוריות פיסקליות ומתמטיות.
- תפיסה סובייקטיבית של הזמן – המצדדים בעמדה זו תופסים את הזמן כנגזרת של התודעה אנושית ותו לא (פרמינדס משהו). כלומר, לזמן אין מעמד ממשי ואיננו חלק מן המציאות האובייקטיבית. למעשה, הזמן הוא דרך אנושית להבחין בשינויים במרחב ולכן הוא תמיד יחסי ואינו קבוע.
את הפולמוס באשר לזמן ולטיבו ניתן לחלץ מקביעת איינשטיין:
"Space and time are modes by which we think, not conditions under which we live" – Albert Einstein
האם הזמן הוא תנאי של המציאות, חלק מהותי ממנה, המוכתב לנו מבחוץ? או שמא הזמן הוא אופן חשיבה של בני האדם, ודרכו נתפסת המציאות באופן ייחודי ואנושי? לא אתיימר לסכם כאן ויכוח של 2,500 שנה.
הזמן בעולם הפיננסי
לעומת הפילוסופיה, בכלכלה, תפיסת הזמן היא מעשית במיוחד. כיאה לדיסיפלינה בתחום מדעי החברה, הסתכלות כלכלית מתמקדת באדם ולכן גם חוקרת את הזמן בהקשר האנושי. במובן מסוים ניתן למצוא בכלכלה תפיסה סובייקטיבית של הזמן בעל כורחה. היא איננה עוסקת בשאלות מטאפיסיות אלא בשאלות מעשיות במיוחד.
בעולם הפיננסי המצב פשוט מאשר בעולם הפילוסופי:
"Time is money" – Benjamin Franklin
מה הכוונה? במיקרו-כלכלה הזמן הוא יחידת מידה הניתנת להמרה בכסף. כלומר, לזמן ישנה עלות והוא תמיד מהווה עלות אלטרנטיבית (מושג אותו הסברתי בהקשר המימוני).
בהתאם לכך, לא פלא, שכמעט כל דבר בהקשר הפיננסי נמדד ביחס לזמן. בארגונים ותאגידים, למשל, נהוג למדוד את תפוקת העובד ביחס לשעת עבודה (פריון בעבודה). בתחום הקמעונאי מנתחים כמה זמן מדף תופס על מוצר וכיצד הוא משפיע על ההכנסה, כמו גם בעולם הפרסום שם פריים-טיים שווה כסף רב, או אפילו בעולם הבלוגים, כל מבקר באתר נמדד בזמן השהייה שלו ובהמשך גם כמה אפקטיבית כל דקה של שהייה באתר בתרגום להכנסה כספית.
בקיצור, בכלכלה, זמן הוא בכלל כסף, לא משנה אם הוא חלק מן המציאות או מן התודעה האנושית. ככל שהיחס בין הזמן להון הוא חיובי (=גידול בהון) אזי ישנה הצדקה כלכלית, וככל שבזמן קצר יותר הגידול בהון חד יותר, אזי גם מדובר ביעילות כלכלית.
שיטת המדידה וקבלת החלטות פיננסיות
בעולם השקעות ההון (שוק ההון במיוחד, אך גם בנדל"ן) אותו יחס לזמן מתבטא היטב באופן מדידת התשואות. תשואה נמדדת לעולם ביחס לתקופת זמן מסוימת, ומטבע הדברים מכשירים פיננסיים שונים משווקים ומפורסמים בהתאם למדידה האופטימלית שתשפיע לחיוב על קבלת ההחלטה של הצרכן. מבט חטוף בדוגמאות הבאות מגלה היטב כיצד הזמן מהווה שיקול משמעותי בבחירת אפיק או מכשיר ההשקעה:
כפי שניתן לראות בפרסומות שלעיל, באחת נמדדת התשואה לפי שנה קלנדרית (2012), באחרת לפי 12 החודשים האחרונים, כלומר, שנה לא קלנדרית, ובשלישית נמדדת התשואה מתחילת אותה שנה.
מסקנה מס' 1: שימו לב לתקופת הזמן בה נמדדה התשואה המפורסמת. אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם.
אולם, השאלה המהותית היא מהי תקופת הזמן ה"נכונה" אותה צריך למדוד. ככלל מדידה מדויקת תהיה של התשואה הממוצעת לפי שנים. ככל שתקופת הזמן תהיה ארוכה יותר, כך סטיית התקן תהיה קטנה יותר, או במלים אחרות, תוכלו לבנות על התשואה המחושבת ברמת סמך גבוהה. החסרון הוא שמדידה כזו היא אמינה בהינתן השקעה לטווח ארוך ואינה מדויקת להשקעה לטווח קצר.
מקור: Next Gen Personal Finance
מדידה של תשואה ממוצעת נעשית לרוב באופן קלנדרית, כפי שניתן לראות בדיאגרמה שלעיל. השיטה מובנת כמעט מאליה. לזמן ה"נורמטיבי", שעות-דקות-שניות ולוח השנה הגרגוריאני המשליט תפיסה קלנדרית בינלאומית ואחידה, השפעה מהותית על שיטות המדידה. באמצעות הנתונים הללו אנו מקבלים החלטות משמעותיות לגבי החסכון וההון הפרטי והציבורי.
איך איך למדוד בכלל?
נשאלת השאלה האם נכון למדוד תשואות באופן קלנדרי? לתפישתי תובנות מעניינות במיוחד עולות דווקא במדידה שאינה כרוכה בתפיסת הזמן הקלאסית, אלא דווקא כזו החוזרת אל המקורות הכלכליים שלה – "Time is money". באופן אירוני, שיטת מדידת התשואות דווקא מחטיאה את התפיסה כלכלית של הזמן והיא מבוססת על התפיסה הסובייטיבית הפילוסופית של הזמן.
חשבו למשל על מדידת הזמן לא בצורה קלנדרית אלא ביחס לכסף, כלומר, הכסף יהווה את נקודת הפתיחה והסיום של תקופת הזמן, כיאה לתפיסה הכלכלית של הזמן. בהתאם לזאת, ננסה למדוד כמה זמן חולף בין שיא כלכלי אחד למשנהו. הביטו למשל בגרף הבא:
מקור: yahoo finance
בין שני השיאים המסומנים חלפו 5 שנים ו-3 חודשים. במהלך תקופת הזמן הזו, השוק נגע בשיא, ירד לשפל וחזר לשיא. מה ניתן ללמוד מכך? ש-27 חודשים הם זמן ההתאוששות של אחד מהמשברים הגדולים שידעה הכלכלה המערבית. לכן, במקום למדוד תשואות קלנדריות (12, 24, 36 חודשים), כדאי לשקול למדוד תשואות בהתאם לזמן ההתאוששות של השוק. מדידה כזו תבטיח תשואה מדויקת יותר, הכוללת את החלום, שברו ואת החלום החוזר. וזו רק דוגמה אחת המצביעה על אפשרויות מדידה שונות ומגוונות.
מסקנה מס' 2: השוו בעצמכם וחפשו מחזוריות בשוק ההון או הנדל"ן.
סיכום
בפוסט זה הצבעתי על סוגיה מורכבת במחשבה האנושית – הזמן. בכלכלה זמן הוא כסף, ועל אף זאת שיטת מדידת התשואות, המהווה בסיס לקבלת החלטות בעולם הפיננסי, עושה שימוש בזמן מתוך תפיסה סובייקטיבית או מתוך הרגל אנושי של תפיסת הזמן. מוצע, במקום זאת, לבסס שיטת מדידה חדשה שמקורה במשוואה הכלכלית הקלאסית של "זמן הוא כסף". מדידה כזו עשויה להוות כלי תומך החלטה מדויק יותר.
ובכל זאת, התחלנו בפילוסופיה, אז נסיים בשאלה מהותית לגבי התפיסה הכלכלית של הזמן. אם זמן הוא כסף, מדוע כולם מחפשים אחר הכסף ולא אחר הזמן?
