"תיאוריית הצרכים" של הפסיכולוג אברהם מאסלו היא אחת מן המפורסמות ביותר בעולם המערבי. תיאוריה זו נודעה גם כ"פירמידת הצרכים" שכן היא שורטטה כמשולש הכולל חמש קומות: צרכים בסיסיים, צורך בבטחון, צורך בהשתייכות, צורך בהערכה חברתית ובקצה קצהו של המשולש הצורך במימוש העצמי. מה בעצם מנסה מאסלו לומר לנו? ראשית, ישנו סדר ותלות כרונולוגית בין הצרכים השונים, כלומר מימוש של בטחון פיזי עשוי להתאפשר רק לאחר מימוש הצרכים הפיסיולוגיים הממוקמים קומה אחת מתחתיו. שנית, היות והתיאוריה מוצגת באמצעות משולש, אזי מובן כי ככל שאנו עולים במעלהו כך גם קטנה כמות האנשים הזוכים למימוש הצרכים השונים. שלישית, כלל הצרכים הינם אוניברסליים, מה שהעניק לתיאורייה כח והשפעה רבה במגוון רחב של תחומים (מוטיבציה של עובדים בארגונים, למשל). התיאוריה, כדרכה של כל תיאוריה זכתה להתנגדויות לא מעטות בעיקר על רקע קביעת היחס בין הצרכים כהיררכי.
על אף הביקורת באשר להיררכיה אין ספק אמיתי לגבי הרלוונטיות של הצרכים של מאסלו בחיינו. אולם, השאלה המעניינת היא מתי נחשב צורך מסוים כמתקיים, כמו גם מי קובע זאת? האדם? האחר? את מורכבות השאלה ניתן לראות בדוגמה הבאה. כאשר מזון מוגדר כצורך בסיסי הרי זה מובן מאליו, אך מתי בדיוק המזון שאנו צורכים אכן מקיים את עצמו כבסיסי ומהווה בסיס להתפתחות במעלה הפירמידה. האם שלוש ארוחות של מקדולנד'ס מתאימות לבסיס הפירמידה? נראה שלא. לכן, מה שחשוב הוא לא מזון אלא איזה סוג של מזון, בדומה לאופן השינה וכן הלאה. כך גם ניתן להצדיק את היחס ההיררכי שרבים התנגדו לו בתיאוריה. ניסוח מחודש ועכשווי של בסיס הפירמידה עשוי לכלול שלושה גורמים מרכזיים: שינה, תזונה, פעילות גופנית. אלה מקיימים גם את אותו יחס היררכי ומהווים תנאי למימוש עצמי אמיתי.
כך שבעצם בבסיס הפירמידה מסתתר משלוש שווה צלעות הכולל את השילוש הבסיסי החיוני להתפתחות. זה הזמן לשאול את עצמך – כיצד אני מממשת את הצרכים הבסיסיים שלי? מה אני אוכל, כיצד אני ישנה והאם פעילות גופנית (בעיקר ספונטנית) לא זרה לי. אמנם המשולש הנסתר זה שדן כאמור לא ב'מה' אלא ב'איך' לא הכרחי לכלל הקומות בפירמידה אך הוא בהחלט מהווה תנאי לחלק מהן.
בקיצור – תיאוריות רבות מתמקדות ב'מה' ולא ב'איך. בּזֶּרֶם מקדם מחשבה מעשית רב-תחומית ובפוסטים אחרים נדון כיצד לממש את הצרכים הבסיסיים.
