כיצד יודעים דבר מה? מתי אי ידיעה נהפכת לידיעה? והאם ידיעה עשויה להיות מוחלטת? שאלות אלה ודומות, בדבר הידיעה, מעסיקות את האדם משחר האנושות. השבועות האחרונים בשוק ההון מושפעים באופן ישיר ממה שידוע וממה שאינו ידוע בכל הקשור לנגיף הקורונה, שכבר זכה למעמד של מגפה עולמית. בהתאמה, המדדים שוברים שיאים שליליים וחיוביים ומעלים זיכרונות ממשבר 2008.
עיסוק בטבעה של הידיעה עשוי לשפוך מעט אור על התנהגות השווקים והמשקיעים בתקופות של חוסר ודאות.
רציונלי VS אמפירי
שאלת הידיעה היא שאלה ארוכת שנים. הוויכוח המרכזי ניטש מאות שנים בין המצדדים בטוהר הידיעה, קרי, בהיותה תולדה של תהליך חשיבה רציונלי שמקורו באדם ושאינו נסמך על החושים; לבין האמפיריציסטים שגרסו כי הידיעה מקורה בחושים ובאיסוף נתונים, כך שהיא מושגת באמצעות מחקר אמפירי ואיננה מוחלטת, כי אם נדרשת לעדכון ותיקוף מעת לעת.
לבעיה היסודית ביותר, כיצד ניתן לדעת את מה שאינו ידוע, הציע אפלטון כפתרון את תורת ההיזכרות. נניח שאנו נדרשים למצוא ברחוב ריינס בתל אביב חפץ מסוים מסוג "אכגדבדגכדג". מאחר שאיננו יודעים מהו "אכגדבדגכדג" אזי ברור כי לא נוכל למצוא אותו. אפלטון טען בהקשר הזה כי הידע כולו טבוע באדם מלידתו, וכל שנדרש הוא להיזכר באותו דבר מסוג "אכגדבדגכדג". לפי אפלטון, לא מדובר בכלל במעבר בין אי-ידיעה לבין ידיעה, כי אם במעבר בין מצב של שיכחה להיזכרות. כיצד ניתן להיזכר? מאחר שהידיעה טבועה באדם מלידה, נדרש לבצע תהליך של למידה או גילוי פנימי הכולל שימוש בכוח החשיבה שיוביל להסקת מסקנות ויציף את הידע האמור.
כמה מאות שנים לאחר מכן, רנה דקארט, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי, טבע את המשפט האלמותי "אני חושב משמע אני קיים". כוונתו היתה לבסס מסד ודאי שיאפשר את הידיעה וימנע את תעתועי החושים. קביעתו מצביעה כי החושים מתעתעים בנו וניתן להטיל בהם ספק, אולם בעצם המחשבה של האדם לא ניתן להטיל ספק גם אם היא מוטעית. רוצה לומר, כי המחשבה והתודעה האנושית איננה מוטלת בספק והיא מספקת ודאות בסיסית לאפשרותה של הידיעה.
דיוויד יום, פילוסוף סקוטי ידוע, יצא במאה ה-18 לחקירה מקיפה באשר לטבע האדם ובכלל זה באשר לידיעה. לדידו, החושים דווקא קודמים לידיעות הטבועות, ולכן הסתמכות על החושים בכלל והתבססות על חקירה אמפירית בפרט הן הדרך המיוחלת לידיעה.
מהפכת המידע
חשוב להבחין בין ידיעה לבין מידע. ידיעה, כאמור, עוסקת באפשרות וביכולת לדעת דברים. מידע מבטא אוסף של כללים ונתונים שעשוי להתגבש לכדי ידיעה באשר לדבר מה. לדוגמה, שיעור התמותה מהקורונה בסין הוא בגדר מידע. מנגד, השאלה האם ניתן לדעת את שיעור התמותה מהקורונה בסין (ואם כן מה נדרש לשם כך) היא שאלה בתחום הידיעה.
נקודת המוצא הוודאית שחיפש דקארט במאה ה-16 נעשית רלוונטית במיוחד בעידן הפייק-ניוז. האם הנתונים המגיעים מסין הם אמינים? האם הקונספירציות הנשמעות בדבר נשק ביולוגי הן אמינות? ואולי בכלל הנתונים הללו אינם נכונים או מדויקים דיו מאחר שתקופת המדידה היא קצרה ולא מייצגת?
בכל הקשור לקורונה, אפלטון כנראה היה אומר שהנתונים אינם רלוונטיים, וכי רק נדרש להתבונן פנימה באופן שאינו פונה לחושים. רק צריך להיזכר במה שעשינו ב-67', 48', השפעת הספרדית וכדומה. הידע כבר קיים וטבוע בנו מבעוד מועד, וכפי שהתמודדה האנושות עם מקרים דומים בעבר – כך יהיה גם בעתיד.
דיוויד יום, לעומתו, היה מטיף לחיפוש אחר נתונים, ניתוחם ותיקופם באופן רציף. הוא יגיד כי נדרש לבצע פעולות מסוימות רק אם ניכר באופן אמפירי כי הן יעילות. בהתאם, נדרש לבצע פעולות אלה באופן מדוד, תוך בחינה בתהליך עצמו ללא הסתמכות על מה שהיה בעבר, שכן הוא נשען על הרגלים אנושיים-פסיכולוגיים שאינם מדעיים.
ובחזרה לעידן מהפכת המידע. לא בשאלת הידיעה, כי אם בשאלת אמינות המידע עסקינן. מהפכת המידע הופכת את הידיעה למורכבת וקשה יותר להשגה, בכך שהיא מערערת על סמכותם של סוכני המידע המסורתיים. עודף המידע, הנגישות למידע, ריבוי הפרשנים, הנתונים והקונספירציות מקשים על גיבושה של ידיעה ברורה ובהירה. מאפיינים אלה מגדילים את חוסר הוודאות הקיים ממילא בציבור, וכתוצאה מכך גם בשווקים.
תנודתיות כאינדיקטור לאי ידיעה
מעניינת במיוחד התנהגות השווקים במשבר הקורונה הנוכחי. מבט במדדים האמריקאים מגלה תנודתיות חריגה ביותר הכוללת שבירת שיאים של עשרות שנים. את התנודתיות הבלתי נתפשת ניתן לשייך לשלושה מאפיינים של התקופה:
- פופולריות: השווקים, הלכה למעשה, סיימו רצף שורי ארוך ביותר מאז 2009. מדובר ב-11 שנים של עליות ותשואה של כמעט 300% במדד S&P500. העליות הממושכות משכו יותר ויותר משקיעים בשנים האחרונות, גם כאלה שלא השקיעו בעבר. יחד עם סביבת הריבית האפסית, שוקי ההון היוו חלופה בלעדית כמעט להשקעה בנדל"ן עבור משקיעים חסרי הון עצמי.
- נגישות וזמינות מידע: האינטרנט מאפשר נגישות למידע בזמן אמת בהיקפים שלא נראו בעבר. יתרה מכך, הטכנולוגיה מאפשרת לכל משקיע לסחור מהנייד ובזמן אמת. אין צורך בביצוע שיחת טלפון ליועץ בבנק או למנהל ההשקעות.
- מודעות: בשנים האחרונות, בישראל לפחות, ישנה התעוררות בכל הקשור בהתנהלות פיננסית. סביבת הריבית האפסית ומחירי הדיור הגבוהים, העלו את המודעות לחיסכון באמצעות השקעות בשווקים, מה שדחף משקיעים קטנים ורבים להשקעה בשוק ההון, הן באמצעות מסחר עצמאי הן באמצעות קופת גמל להשקעה, קרנות השתלמות ופוליסות חיסכון.
כל אלה מאפשרים למשקיעים להיחשף למידע בזמן אמת ולממש את השקעתם באופן מיידי. החדשות הרעות והתחזיות הפסימיות המשתלטות על סדר היום הכלכלי, יחד עם הפופולריות והמודעות להשקעות בשוק, רק מעצימות את התנודתיות.
אולם, נוסף על הסיבות שלעיל, הידיעה, או ליתר דיוק אי הידיעה, מהווה גורם ממריץ מרכזי בתנודתיות של השווקים. בניגוד למשבר 2008, במשבר הקורונה רב הנסתר על הגלוי. התחזית היא בין מוות של מאות מליונים, פגיעה בסחר ושיתוק כלכלות, לבין תמותה זניחה הדומה לשפעת ואולי המצריכה בידוד של אוכלוסיות סיכון בלבד.
במשבר 2008, מדד S&P500 ירד בכ-30% בשנה (אוגוסט 2007 עד אוגוסט 2008) ובהמשך הגיע לשפל של כ-50% מהשיא. במשבר הנוכחי המדד הוא ירד בכ-30% בתוך חודש אחד בלבד. מה זה אומר? שחוסר הוודאות ואי הידיעה שולטים בשווקים.
אז מה עושים עם זה?
תנודתיות גבוהה מהווה הזדמנות. הקורונה מביאה איתה אי ידיעה גדולה הטומנת בחובה הזדמנות גדולה למשקיעים. מה עושים עם זה? נחזור לשאלת הידיעה הפילוסופית.
אם נצדד באפלטון, אזי כל מה שנדרש מאיתנו הוא להיזכר – כלומר, לפנות אל ההיסטוריה. פנייה כזו תגלה כי כל משבר בשווקים היווה בסיס לעליות בשנים העוקבות ולתוחלת חיובית ממוצעת ברמה השנתית שאין שנייה לה (כ-10% תשואה ממוצעת לשנה במדד S&P500).
דיוויד יום היה מעדיף להיצמד לנתונים. למשל, שיעור התמותה העולמי מן הקורונה עומד על אחוז גבוה של כ-4%. אולם ישנם הבדלים גדולים בין המדינות. באיטליה הוא עומד על 8%, בדרום קוריאה על 1% ובגרמניה על 0.3%. הבדלים משמעותיים כאלה מחייבים חיפוש אחר נתונים נוספים, למשל גיל התמותה הממוצע.
ואם ננקוט בגישתו של דקארט, אזי הסביבה הפוליטית והחברתית עשויה לתעתע בנו בכל הקשור במשמעויות הקורונה. לכן נדרש לבצע תהליך חשיבה פנימי המבוסס על האמיתות הבסיסיות והוודאיות ביותר שלנו. אינטואיטיבית, האם העולם עומד בפני קריסה, האטה או מכה קלה בכנף?
סיכום
התנודתיות מצביעה על חוסר ודאות שמקורו באי ידיעה. אימוץ של תפישות פילוסופיות באשר לטבעה של הידיעה עשוי לאפשר למשקיע לבסס ודאות, גם אם זמנית, ולשמור על איפוק בתנודתיות הגבוהה. רציונלית ואמפירית, בכל הקשור לקורונה, סביר כי חוסר הוודאות תתחלף עם הזמן בוודאות שתמתן את התנודתיות, והשווקים ימשיכו בשלהם.
רשומה זו פורסמה לראשונה ב-TheMarker
