אסטרטגיית הדיבידנד: "שכר הדירה" של שוק ההון

בקרב הנצחי על הבכורה בין השקעה בנדל"ן לבין השקעה בשוק ההון ניתן למצוא דעות לכאן ולכאן. לא רק דעות ניתן למצוא, אלא גם סטטיסטיקות ונתונים המצביעים פעם על זה ופעם אחרת על ההוא.

מטרתו של פוסט זה אינו להצביע על הנצחון של זה על האחר, אלא לספק נקודת מבט מעניינת על הדמיון הקונספטואלי בין השניים. ובמשפט אחד: כפי ששכר הדירה מספק תשואה "בטוחה" למשכיר, כך גם מניות הדיבידנד מספקות "שכר דירה" למשקיע בשוק ההון.

מה זה בכלל דיבידנד

בדיבידנד פגשתם לראשונה בפוסט על מושגים בסיסיים בשוק ההון. בכל זאת אזכיר כי מדובר ברווח החברה (חלקו או כולו) המחולק לבעלי המניות של חברה מסוימת בתקופה מסוימת בהתאם למדיניות החלוקה המוצהרת.

כמו כל דבר בחיים, גם הרווח מחולק באופן יחסי. כלומר, ככל שתחזיקו יותר מניות כך תקבלו נתח גדול יותר מן הרווחים. בקיצור, הדיבידנד מחולק בהתאם לאחוז הבעלות בחברה. בכל הקשור לדיבידנדים חשוב להכיר שני מושגים מרכזיים:

יום הקום – זהו היום הקובע לזכאות לרווח, דהיינו, היום שבו אם נמנתם על בעלי המניות בחברה, אזי תהיו זכאים לחלק מן הרווחים.

יום האקס – היום שלאחר יום הקום, קרי היום בו אם תחזיקו בנייר לא תזכו לרווחים. למה זה מעניין? מאחר שביום האקס מנוכה הרווח המחולק משווי החברה. כלומר, נייר הערך ירד בהתאמה לירידה בשווי השוק של החברה בגובה הדיבידנד שחולק. חשבו על זה, אם חברה מחלקת את הרווחים שלה אזי קופת המזומנים שלה מדלדלת וכך גם שוויה הריאלי.

יום התשלום – כשמו כן הוא. נראה לי שאין צורך להרחיב.

אסטרטגיה ב-60 שניות

אז בעצם כפי שנהוג למדוד את תשואת הדירה השוטפת (שכר הדירה) כך ניתן לתפוס גם את תשואת הדיבידנד:

דירה שנרכשה ב-1,000,000 ש"ח, מושכרת ב-3,500 ש"ח לחודש. בהתאם לכך תשואת השכירות שלה היא 4.2% לשנה (ברוטו, לא כולל תיקונים. החישוב: שכר דירה שנתי לחלק במחיר עסקת רכישת הדירה).

חברה מחלקת 50% מהרווחים השנתיים לבעלי המניות. אדם מחזיק ב-50 מניות בערך של 50,000 ש"ח המהוות 0.5% מהחברה ובמקרה גם 0.5% מסך המניות (כלומר, שווי החברה 10,000,000 ש"ח, סך המניות 10,000 במספר). החברה הרוויחה בשנה נתונה 2,000,000 ש"ח.

מכאן שחלוקה של 1,000,000 ש"ח מהרווחים (בהתאם למדיניות החברה) משמעותה 100 ש"ח לכל מניה, כך שתעשיר את בעל המניות האמור ב-5,000 ש"ח בשנה, שהם תשואה שנתית של 10% (דיבידנד חלקי גובה ההחזקה).

אז מה בעצם האסטרטגיה כאן? אסביר. כפי ששכר דירה נחשב להכנסה שוטפת מנכס נדל"ני כך גם דיבידנד נחשב כהכנסה שוטפת מנכס הוני. אמנם הדיבידנד תלוי ברווחי החברה ובמדיניות החלוקה שלה, אולם, דה-פקטו איננו תלוי בשווי השוק של החברה. רוצה לומר כי גם אם שווי השוק של החברה יורד והתשואה של נייר הערך הינה שלילית, עדיין החברה עשויה להרוויח ולספק הכנסה שוטפת מהחזקה בניירות הערך שלה. איך זה קורה? כי הקשר בין מחיר המניה לבין רווחיה הוא מורכב ותלוי במשתנים רבים נוספים.

נשמע מוזר? קצת. ובכל זאת אם ננטרל את תשואת השוק השוטפת מן הנייר נגלה כי תשואת הדיבידנד עומדת בעינה. ראו זאת בדוגמה שלמטה. ומוזר עוד יותר הוא שככל ששווי השוק של החברה יורד כך עולה תשואת הדיבידנד שלה. מדוע? כי החלק היחסי של הרווח המחולק גדול יותר כאשר שווי החברה קטן.

ובכל זאת, מבלי לסבך את עצמנו באנומליות שכאלה, האסטרטגיה מבוססת על כך שחברה מסוימת מחלקת לאורך שנים רבות את רווחיה. כן, ללא קשר למצב השוק ולשוויה הנקבע ממספר רב מאוד של גורמים ומאווירת השוק.

האם ישנן חברות כאלה? ועוד איך. בת"א תמצאו את מדד תל-דיב ובעיקר בניו-יורק תמצאו רשימה ארוכה של חברות שלא מפסיקות לחלק דיבידנדים בעשרות השנים האחרונות (שוב, בגדול ללא קשר למצב השוק).

חשבו על זה. בדומה לשכר דירה המהווה הכנסה שוטפת מהנכס ללא קשר לערכו השוטף (אלא למחירו במועד הקנייה), גם ההכנסה מדיבידנד היא שוטפת ואיננה תלויה בערך המניה.

יצאנו לבדוק

אציג כאן אפשרות אחת מיני רבות לאיתור מניית התואמת את האסטרטגיה. התהליך מורכב משני שלבים עיקריים:

מדיניות החלוקה – ראשית יש למצוא חברה המחלקת דיבידנדים באופן יציב והמצהירה על מדיניות חלוקה ברורה ועקבית. את המדיניות ניתן לקרוא בדיווחי החברה למשקיעים אותם ניתן למצוא במאיה, כמו זה למשל:

כמו-כן, החליט דירקטוריון החברה כי בהתאם לתוצאות הפעולות הצפויות לשנת 2019, סך הדיבידנד המינימלי אשר יחולק בגין שנת 2019 לא יפחת מסך של 82 מליון ש"ח (האמור הינו מידע צופה פני עתיד, כפוף לאישור חלוקה ספציפי אשר אמור להתקבל על-ידי דירקטוריון החברה בכל רבעון קלנדרי ועשוי להשתנות).

מקור: מאיה

הודעה על חלוקת דיבידנד נראית כך:

יציבות החלוקה – כמה שנים החברה מחלקת ברצף את רווחיה? האם החברה רווחית לאורך שנים? האם היו שנים הפסדיות לחברה? השפע כרגיל נמצא בארה"ב ואם אין לכם כוח לחיפוש ידני של חברות כאלה בישראל, אזי בעיקר בארה"ב תמצאו רשימות ארוכות של חברות כאלה כאן, כאן ושם.

חיפוש אחר שני המרכיבים האלה מעלה, למשל, את החברה הבאה:

מניית סקופ הנסחרת בבורסה בת"א, מחלקת דיבידנד מזה כ-12 שנה (להוציא את 2009, שהינה שנה חריגה). לרוב הוא מחולק פעמיים בשנה וערכו בד"כ נע בין 1 ש"ח ל-4 ש"ח למניה.

בשנת 2018, למשל, תשואת הדיבידנד של החברה הייתה 7.84%.

טו גוד טו בי טרו?

אם זה כל כך פשוט למצוא חברות כאלה, למה לא כולם עושים את זה? החסרונות באסטרטגיה מסוג זה נעוצים בשניים הבאים:

מיסוי – על הדיבידנד ישנו מס רווחי הון והוא משולם במועד החלוקה. פירוש הדבר הוא שלא תתאפשר דחיית מס, שהיא כפי שכבר הצגתי בעלת יתרונות משמעותיים לאורך זמן. במלים אחרות על כל 1 ש"ח דיבידנד יכנס לחשבון הבנק שלכם 75 אג' במועד החלוקה (נכון למועד פרסום הפוסט).

קשיי צמיחה – חלוקת דיבינד משמעותה דילול קופת המזומנים של החברה באופן שוטף. חברות שאינן מחלקות דיבידנד, משקיעות לרוב את הרווחים שלהם בהשקעות המעודדות צמיחה, רכישות ומינופים שונים. חברות דיבידנד, להבדיל, מקטינות את ההשקעה הפוטנציאלית שלהן בעצמן.

סיכום

מניות הדיבידנד מציעות אסטרטגיה מעניינת: תשואה שוטפת ללא קשר לערך הניירות (או הנכס). משקיע הזקוק להכנסה קבועה בטווח הקצר יכול להרגיש בטוח יחסית, ובטווח הארוך גם להנות מעליית ערך החברה.

בדקו בעצמכם. לאורך השנים ובטווח הארוך גם רובן של מניות הדיבידנד (בוודאי אלו שעונות על שני הקריטריונים שלעיל), על אף דילול קופת המזומנים שלהן, צומחות בעצמן ומספקות תשואה.

הכל מתחיל בשאלה – מה אתם מחפשים? הכנסה קבועה ויציבות ללא קשר לתנודות שוק ההון? פוטנציאל לתשואה נוספת בטווח הארוך? מניות דיבידנד עשויות להיות אפשרות ראויה בשבילכם.