בשנים האחרונות גובר והולך הדיון בדבר חופש כלכלי, ובעיקר סביב השאלה כיצד ניתן להשיגו. חיפוש קצר בגוגל מעלה תוצאות מגוונות: החל בבלוגים המתווים את הדרך לחופש כלכלי, דרך אינדיקטורים למדידת דרגות חופש כלכלי במדינה וכלה בהצעות מעוררות חשד ליצירת מקורות הכנסה בתשואות חלומיות, שיקצרו את הדרך אל החופש הכלכלי.
חופשי זה לגמרי לבד?
החופש הוא אחד המושגים המופשטים והמורכבים ביותר בתולדות המחשבה האנושית. הוא מקיף ונוגע בכל תחומי החיים והוא בעל משמעויות מוסריות, חברתיות, פוליטיות, כלכליות, ביולוגיות, פיזיקליות ועוד. אז כיצד ניתן להגדיר את החופש?
החופש נטוע עמוק בהנחת קיומו של רצון חופשי. בהעדר רצון חופשי אזי כל דיון אודות החופש מאבד ממשמעותו. את החופש מקובל להגדיר כמצב שאינו תלוי בדבר חיצוני אחר. לדוגמה, אסיר הכלוא מאחורי סורג ובריח, בהחלט תלוי באחר (או במערכת המשפט והשב"ס) ולכן גם איננו נחשב כחופשי.
לפיכך, אם נניח שהרצון החופשי קיים וכי האדם איננו תלוי במכלול של גורמים או סיבות הנשגבות מבינתו (ביולוגיה או כח עליון, למשל), אדם בעל רצון חופשי שבאפשרותו לממש את רצונו, הוא אדם חופשי. בהגדרה כזו של החופש, מסתתרת הנחה מהותית: מה שקובע את חופשיותו של האדם הוא היכולת לממש את רצונותיו. החופש, בהקשר זה, הוא בעל משמעות מעשית ופרגמטית במיוחד.
עכשיו ברור למה "חופשי זה לגמרי לבד". ככל שהתלות באחר ובנסיבות פוחתת אזי מידת החופש עולה. בעקבות כך, ניתן להבחין כי חופש איננו עניין בינארי, אלא מושג מצבי הנע על רצף שבין החופשי ללא-חופשי. חופש הוא עניין מידתי. באופן טבעי, נהוג לראות באדם אמיד כחופשי יותר מאשר אדם עני.
בהגדרה זו אודות החופש, הנחתי כי רצון חופשי קיים וכי ישנו קשר בין יכולת מימוש הרצון לבין מידת החופש, כלומר שהחופש הוא עניין משתנה. חשוב להדגיש כי בתוך כך שללתי גישות אחרות כמו פטליזם (אמונה בגורל), דטרמיניזם (סיבתיות נוקשה) או כל גישה מטריאליסטית השוללת את קיומו של הרצון ורואה בו כאשליה וכתולדה של מכלול סיבתי הנשגב מבינתנו (בינתיים). חופש הוא כאמור מושג מורכב ביותר.
מדד החופש הכלכלי
ומהו החופש בהקשרו הכלכלי? מדד החופש הכלכלי הוא מדד בינלאומי שפותח על ידי קרן הריטג' האמריקאית והעיתון הכלכלי וול-סטריט ג'ורנל. חופש כלכלי לפי גישה זו, משמעותו הזכות הבסיסית לעבודה ולקניין ברמת הפרט, וההתערבות הממשלתית ההכרחית על מנת להגן על החופש הכלכלי ברמת הכלל. במלים אחרות, ככל שיש פחות התערבות ורגולציה כך מידת החופש הכלכלי במדינה רבה יותר.
מדד החופש הכלכלי מורכב מ-12 אינדיקטורים כלכליים, שחיבורם מבקש להציג את מידת החופש הכלכלי במדינות העולם. את האינדיקטורים ניתן לחלק לארבעה תחומים עיקריים: חוק ומשפט, ממשל, מידת יעילות הרגולציה ומידת חופשיות השוק. לשם המחשה, נכון ל-2019, את הבכורה קוטפת הונג-קונג; ארה"ב במקום ה-12; ישראל במקום ה-27, ואת המדד סוגרת, באופן לא מפתיע, צפון קוריאה.
האם חופש כלכלי הוא בבחינת "חופשי זה לגמרי לבד"? מניתוח הקריטריונים המרכיבים את המדד ניתן לראות כי הקשר בין החופש לבין אי התלות בגורם חיצוני הוא מהותי. אזרח במדינה הוא חופשי ככל שהתלות שלו באחר (אזרח אחר, המדינה עצמה) היא נמוכה. מדינה היא חופשית מבחינה כלכלית ככל שהיא תלויה פחות בגורמים חיצוניים לה. אולם, ציון גבוה במדד החופש הכלכלי מחייב שיתוף פעולה וסחר בין -מדינתי. כלומר, במקרה הכלכלי חופשי זה לא לגמרי לבד, אלא מורכב יותר. יתר על כן, החופש הכלכלי הוא עניין מידתי, המשתנה ומושפע מתהליכים פנימיים וחיצוניים במדינה.
מטבע הדברים, מדד החופש הכלכלי זוכה לביקורות ממצדדי הסוציאליזם, שכן הוא מבוסס על השקפת עולם קפיטליסטית. הביקורת נוגעת להסכמה על מהותו של החופש לכשעצמו. מאחר שהסוציאליזם מניח כי האדם הוא קודם כל יצור חברתי, על החופש להיגזר מהנחת יסוד זו. כלומר, התלות באחר היא עובדת קיום האדם, ולכן מהות החופש היא דווקא ערבות הדדית, שותפות וכדומה. בהקשר זה חשוב לציין כי מדינות סקנדינביה זוכות לדירוג גבוה במדד החופש הכלכלי, על אף שהן מאופיינות בגישה הסוציאל-דמוקרטית (הצד ה"שמאלי" על רצף הקפיטליזם). כאמור, חופש הוא מושג מסובך במיוחד.
הפרדוקס של החופש הכלכלי
בשנים האחרונות גובר השיח בדבר השגת חופש כלכלי ופרישה מוקדמת. חיפוש קצר באינטרנט מגלה קורסים שונים, הדרכות והרצאות שתכליתם קיצור הדרך אל החופש הכלכלי, כמו גם השקעות עתירות סיכון המבטיחות תשואות מחשידות בדרך להשגת חופש כלכלי.
אין זה מקרה שחופש כלכלי מקושר לפרישה מוקדמת, שכן אי התלות בעבודה ובשכר מבטאת את אי התלות של החופש באופן מובהק. אורכה של הדרך לחופש הכלכלי ביחס לפרט מורכבת משני גורמים: עלות אורח החיים וגובה החיסכון. מטבע הדברים ככל שעלות החיים היא גבוהה וגובה החסכון הוא נמוך כך קשה יותר להגיע אל החופש ולהשתחרר מהתלות בהכנסה מעבודה.
ברמת חיים גבוהה נהוג לראות אינדיקציה גם לרמת האושר של הפרט. אולם, המתאם בין השניים איננו מחייב. כפי שניתן לראות באוכלוסיות ייחודית כמו אצל החרדים, שם רמת האושר המדווחת היא גבוהה בניגוד לרמת החיים הנמוכה במונחים כלכליים. כלומר, אושר עשוי לנבוע גם מערבות הדדית, שותפות וכדומה האופייניים לחברה החרדית.
הפרדוקס של החופש הכלכלי עולה ומתעורר בכשל המעגלי הבא: ככל שרמת החופש הכלכלי במדינה גבוהה יותר כך התוצר לנפש גבוה יותר. כלומר, כל אזרח מייצר יותר, עובד יותר ובהתאם גם משועבד יותר להכנסתו. במובן מסוים החופש הכלכלי במדינה משעבד את הפרט, לכל הפחות בהיבט הפסיכולוגי-חברתי, ומייצר תחרות בין הפרטים שבכדי לזכות בבכורה הם מפחיתים את מידת החופש שלהם.
לחופש הכלכלי יש מחיר
חופש כאמור הוא עניין מידתי ויחסי המשתנה מאדם לאדם. להיות חופשי משמעו להיות בלתי תלוי בגורמים חיצוניים. בהתאם לזאת, נדרש להגדיר את המחיר לחופש הכלכלי של הפרט טרם היציאה להשגת החופש הכלכלי. המחיר הוא למעשה מידת התלות של הפרט בגורמים החיצוניים.
השאלות שאותן יש לשאול הן כמה כסף נדרש לנו לא רק כדי להתקיים, אלא גם כדי להרגיש בלתי תלויים; והאם רמת החיים הנוכחית היא רמת החיים ההכרחית לנו. אם לא ביצעתם את החישוב כמה "עולה" לכם החופש, אז הגיע הזמן. ככל שהמחיר של החופש שלכם גבוה יותר, כך ברגע זה ממש אתם חופשיים פחות ומשועבדים יותר.
רשומה זו פורסמה לראשונה ב-TheMarker
בוא לא נשגה באשליות. אדם בכל מדינה מודרנית תלוי לחלוטין במדינה, בדיוק כמו שאבותיו היו תלויים בשבט שלהם ויותר מהם. אני לא מדבר על נזקק סעד, אלא על אדם רגיל שתלוי לשם הישרדותו הבסיסית ביותר במנגנון המורכב של החברה האנושית. בלעדיה אינו יכול לספק את צרכיו הבסיסיים, הגנה, מזון ומחסה. אדם יכול לשגות באשליה שאינו תלוי באיש, כי הוא מרוויח כסף וקונה בכסף זה את הדרוש לו. אך בלי קיומו של המנגנון המורכב שהוא החברה האנושית סביבו, לא יהיה לו מה לעשות עם פיסות הנייר שהוא קורא להן כסף.